מעבדות לחירות
⚠️ התוכן באתר נוצר ע"י AI; מיועד לידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ הלכתי.
לפני שנים רבות, בארץ מצרים, חי עם ישראל בגלות קשה. המלך של מצרים, פרעה הרשע, לא רצה שבני ישראל יהיו חזקים ורבים. הוא פחד מהם, ולכן גזר גזירות קשות: הוא הפך את היהודים לעבדים ועבד אותם ב"עבודת פרך" – עבודה קשה מאוד, ללא מנוחה, בחומר ובלבנים.
בני ישראל היו עצובים וכאובים, הם נאנחו מן העבודה וזעקו אל השם יתברך שיציל אותם. והקדוש ברוך הוא, שהוא אב הרחמן, שמע את תפילתם.
באותה תקופה נולד תינוק מיוחד למשפחה משבט לוי. כשנולד, הבית כולו התמלא באור גדול! אך פרעה גזר לזרוק את כל התינוקות הבנים ליאור (הנהר של מצרים). אמו של התינוק, יוכבד, הצפינה (החביאה) אותו בתיבה קטנה ושמה אותה בין קני הסוף על שפת היאור.
מרים, אחותו הגדולה, עמדה מרחוק לשמור עליו. ולפתע, בת פרעה ירדה לרחוץ בנהר, ראתה את התיבה ושלחה את אמתה לקחת אותה. היא ראתה בפנים תינוק בוכה והבינה שזה ילד עברי. היא החליטה לגדל אותו בארמון המלך וקראה לו משה – "כי מן המים משיתיהו".
משה גדל, אך לא שכח את אחיו. הוא יצא מהארמון וראה בסבלם של בני ישראל. יום אחד, כשמשה היה רועה צאן במדבר (כי משה היה רחמן ודאג לכל כבשה קטנה), הוא ראה מחזה פלאי: שיח קוצני ("סנה") בוער באש, אך איננו נשרף!
מתוך הסנה שמע משה את קולו של הקדוש ברוך הוא, שאמר לו: "משה, ראה ראיתי את עוני עמי... ועתה, לך אל פרעה והוצא את בני ישראל ממצרים". משה היה עניו מאוד וחשש, אך השם הבטיח לו: "אהיה עמך".
משה רבנו ואחיו, אהרן הכהן, באו אל ארמון פרעה ואמרו לו באומץ: "כה אמר ה', אלוקי ישראל: שלח את עמי ויחוגו לי במדבר!" אך פרעה הקשה את ליבו ואמר בגאווה: "מי ה' אשר אשמע בקולו? לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח!".
בגלל עקשנותו של פרעה, הביא הקדוש ברוך הוא על מצרים עשר מכות קשות, כדי להראות שאין עוד מלבדו ושהוא השולט בעולם.
בכל מכה ומכה המצרים סבלו, ואילו לבני ישראל היה אור ושמחה. אבל פרעה המשיך להתעקש, עד המכה האחרונה והקשה מכולן – מכת בכורות.
בליל ט"ו בניסן, באמצע הלילה, הכה ה' את כל בכורי מצרים. פרעה קם בבהלה, רץ לחפש את משה ואהרן וצעק: "קומו צאו מתוך עמי! גם אתם גם בני ישראל!".
בני ישראל היו מוכנים. הם לא הספיקו אפילו להתפיח את הבצק שלהם, והוא נשאר שטוח – מצה. הם יצאו ברכוש גדול, בשמחה ובשירים, והלכו אחרי עמוד האש ועמוד הענן שה' שלח להנחותם.
אחרי כמה ימים, פרעה התחרט ששחרר את העבדים. הוא אסף את כל צבאו ורדף אחרי בני ישראל. העם הגיע לים סוף וראה: הים לפניהם, והמצרים מאחוריהם! הם פחדו מאוד.
אז אמר ה' למשה: "הרם את מטך ונטה את ידך על הים". נעשה נס אדיר: הים נבקע לשניים! בני ישראל עברו בתוך הים ביבשה, בין חומות של מים. כשהמצרים ניסו לרדוף אחריהם, המים חזרו וכיסו את כל צבא פרעה.
אז שרו משה ובני ישראל את "שירת הים" בהודיה גדולה לה': "ה' ימלוך לעולם ועד!"
ילדים יקרים, יציאת מצרים היא לא רק סיפור היסטורי. היא מלמדת אותנו שהקדוש ברוך הוא שומר עלינו, אוהב אותנו, וגם כשקשה – הישועה יכולה להגיע כהרף עין. יצאנו ממצרים לא רק כדי להיות חופשיים, אלא כדי להגיע להר סיני, לקבל את התורה ולהיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".